זאב גרוס, אמן שעובד לפרנסתו כדפס אופסט, בחר לצאת בתערוכה זו מתוך מקצועו, על הטכניקה והחומרים הקשורים לענף הדפוס. עולם זה מהווה עבורו מקור פרנסה והשראה מזה שנים רבות.
העבודות בתערוכה עוסקות בטרגדיה פרטית מול החיים שממשיכים לזרום - הפן הסובייקטיבי מול האובייקטיבי. ארוע מוחי שעבר אחיו בן ה-74 גרם לשיתוק פלג גופו השמאלי, ומאדם בריא ופעיל הפך בין-לילה לאדם מוגבל ותלותי. בעקבות החרפה במצב בריאותו נאלצו בניו להעבירו למוסד סיעודי.
עם אובדן הבית, במרחב פיסי ואנושי בסיסי, מאבד האב, שהיה פעיל ובעל תבונת כפיים, את עצמאותו ואת מרחב פרטיותו האינטימית וחש כמופקר ונתון לחסדיהם של זרים. עמוד השדרה המנטלי כאדם הולך ומתפורר, כשאין ביכולתו לשלוט על התנהלות חייו. עם התדרדרות במצב בריאותו, הולכת ומתעצמת חרדת החידלון, מחלחלת וממלאת את תודעתו.
מתוך מקצועו כחייט ולימים פליט שואה, משמיע האב באזני בנו בהומור סרקסטי את המשפט "שמאטע מאכט ארבייט" ("סמרטוט מביא עבודה"). זאב מצטט משפט זה בעבודותיו כשהוא לוקח ניירות הגהה (מקלטורים בעגה המקצועית) שהם חסרי ערך פונקציונלי בפני עצמם, ומפיח בהם חיים כמצע לעבודותיו.
הדימוי הקפוא של האב הישוב בכסא גלגלים יוצא למסע-מפגש עם עבודותיו של זאב בשדה הדפוס על-ידי עימות וחיבור עם כרזות, הדפסי אריזות וניירות הגהה. נוצר אפוא עימות ודו-שיח בין הדמות הסטטית הנוגה לבין קצב, צבעים וצורות המסמלים את המשך החיים מבחוץ במלוא עוזם.
דימויו השקוף של האב הנתון בגבול בין נוכחות להעלמות, תחומה בקונטור לבן במספר עבודות ומסמלת כליאה של הדמות בתוך עצמה, בבדידות שלה. השקיפות מסמלת התרוקנות מכוחות, מאוטוריטה ומאיבוד כבודו כאדם, והפיכתו מבן-אדם בעל צוויון אישי וכושר שליטה על הגוף, הרוח והנפש, השולט על מהלך חייו, לבן-אדם שנשללה ממנו האפשרות להיות חופשי בהחלטות ובתנועה.
בעבודה "מגירות", הדמות נבלעת ומתפוגגת אל תוך הרקע, לאנונימיות המתבטאת במגירות אינסופיות המסמלות מבנה ענק שבו שובץ ונבלע בתוכו תוך איבוד זהותו. בעבודה "ימי אלול", ממוקם האב בחזית היצירה כמבקש לברוח מחשכת הבדידות והחידלון אשר נרמזים על-ידי שלד העץ המקביל לדמותו. בעבודה "תכף אשוב", משתמש גרוס בקרטון המקורי של אביו שהיווה מצע לצביעת מסגרות של תמונות. דימוי האב נשתל לתוך העשייה של העבר. המילים "תכף אשוב" הן ביטוי לתעתועי התקווה שרחשו בלבו בתקווה לשוב לאיתנו.
בפלקט הפרסום של בנק לאומי, שבו היה האב לקוח, נשתלו פניו המחייכים של האב, כמצטרף למאבק השיווקי של הבנק, תחת הכותרת "לאומי רוצה אותך יותר מכל בנק אחר".
התוצאה - מעין טשטוש גבולות אירוני בין הנזקק והחלש לבין בעל המאה, כשהקורבן נשאב לצד השני של המתרס כמצטרף להנעת גלגלי השיווק.
בעבודה "FACTOR MAX", נוצר מפגש של ניגודים ויזואליים וטלטול רגשי בחיבור פניה של נערה צעירה בעלת עיניים כחולות, המבטאים את גילום הנעורים ויופי החיים, לבין דמותו הכבויה והמיוסרת של אביו הנטמעת בתוכה. הקדמת המילה FACTOR לפני המילה MAX, בשונה מהלוגו המקורי (MAX FACTOR), הפכה את אביו, ששמו מקס, לגורם ולק ממערכת ולא ליישות אנושית.
בפלקט הפרסומת לבקבוקי הבושם ONLY YOU AND YOU ONLY, דמותו של האב ניצבת כסובייקט מול החיים האובייקטיביים הממשיכים בשלהם. דימוי של גולגולת הנוצר כתוצאה משילוב של מספר הדפסות, מבטא את הרהוריו על המוות. בשתי עבודות חדשות מתמקד גרוס בהבעה המרכזית של פני אביו. באמצעות ההבעות הוא מתחבר לאביו ומזדהה איתו. ההבעות אינן ברורות לחלוטין, הן נעות בין שמחה - עצב - בכי - או כאב. היכולת לשמוח באמת ניטלה ממנו וההבעה שנוצרה, מבטאת לפיכך באופן מדויק את הביטוי "לאחר אדם".
בשפה ויזואלית ישירה ובוטה, מטפל גרוס בטרגדיה המשפחתית והפרטית, על הכאב, התחושות והשאלות, ומעורר בנו את הצורך להסתכל פנימה באופן אישי וגם כקולקטיב, על דרך התנהלותנו כחברת שפע מול אותם חסרי ישע הנתונים לחסדינו - האם אנו עושים די על מנת לשמור על כבודם וערכם כבני אדם?
הטיפול המוקפד והמקצועי היצירותיו מעצים את ניגודיות התכנים ויוצר מעין אסתטיקה זוועתית, בד בבד עם דרמה, אירוניה, סרקזם וכאב. האדם נחשף במלוא מערומי חולשתו הגופנית והנפשית, ובאין מושיע הדרך שנותרת היא ההשלמה.
